על הפייטן אשר מזרחי

כאשר אני מזכיר את שמו של ר' אשר מזרחי עולה באויר ריח מיוחד של פיוטים ולא סתם פיוטים פיוטים של אהבת הארץ.

אשר מזרחי נולד בירושלים העתיקה בשנת תר"ן 1890 ויש לו אף שורשים מרודוס מצד אמו, משפחת מזרחי יצאה מבין חומות העיר העתיקה ובנתה את ביתה בשכונה החדשה - ימין משה. בגיל צעיר נשא אשר מזרחי לאשה את רחל לבית אלשיך ונולדו להם שתי בנות, רבקה ושרה. אשר, שהיה בעל קול נאה וכישורים מוסיקליים, התפרנס מחזנות, משירה ומנגינה על עוּד; כמו כן רקם "טאליגאס" (נרתיקי טליתות) ופרוכות לבתי כנסת.

בימי מלחמה באמפריה העותמנית באזור הבלקני גויסו יהודים לצבא התורכי ולכן נמלט ר' אשר לתוניס ו"כבש אותה" בעזרת קולו הנעים וכישורי הכתיבה והשירה שלו.

הוא הביא איתו ניחוח של ירושלים וא"י שהשתלבו מצוין עם כמיהתם הטבעית לארץ הקודש.

הוא חיבר שירים מלאים געגועים לארץ ישראל ואף הלחין אותם ואף זמרים ערביים השתמשו בלחניו.

בשנת תרע"ט 1919, ימי התקווה של הצהרת בלפור וסיום מלחמת העולם הראשונה, חוזר אשר מזרחי לירושלים הוא ממשיך במפעלו והופך לדמות נערצת גם בעיר הקודש.

שרה אסל, בתו של אשר מזרחי שבהיותה קטנה נהגה להתלוות לאביה, מספרת כי באחד הסיורים בירושלים הם נכנסו לבית בו התגורר יהודי אשכנזי. האיש ישב ליד פסנתר וניסה ללמוד ולחזור על צלילים שהשמיע אשר מזרחי בעוּד שלו. היא לא זוכרת מי היה האיש אך זוכרת היטב את השיר שאביה לימד את מנגינתו - "יש לי גן ובאר יש לי", וגם - "בין נהר פרת ונהר חידקל" (מלים ח"נ ביאליק); בספרי פזמונים מכונה מלחין השיר "יש לי גן" בשם ”עממי"…

לאחר עשר שנים בשנת 1929 חזר אשר מזרחי לתוניסיה והשתלב יותר ויותר בקהילה. בין החוקרים יש הטוענים שאשר מזרחי הביא עמו את רוח אנדלוסיה שהשפיעה על המוסיקה הערבית התוניסאית בכלל. הוא כתב כשלוש מאות שירים בערבית וכמאתיים בעברית. אשר כתב לגדולי הזמרים באותה תקופה,

הזמר ראול ז'ורנו, מעריץ גדול של אשר מזרחי, מספר בראיון שנתן לטלוויזיה הישראלית לסרט "מקרתגו לירושלים" שאשר מזרחי היה "…אחד משלושת המלחינים הגדולים בתוניסיה של אותה תקופה".

מדי שבוע שידר אשר מזרחי ברדיו טוניס תכנית קבועה בעברית, שם השמיע שירים בעברית, בין היתר גם ביצועים משותפים שלו עם בנותיו. הוא פוטר מתפקידו זה עקב סירובו לשדר בחג השבועות, שנפל באחד מימי השידור הקבועים

דמות זו מזכירה לי ולו במשהו אומן ענק מזמננו יוסף (גו') עמר ז"ל שכולם משתמשים בלחניו ושיריו שהשפיעו בצורה עמוקה על המוסיקה הישראלית,ולמרות ששהה זמן רב באמריקה והתערבב בזמר העולמי לא זזה מראשו הכיפה ואף שם משפחתו לא השתנה...

בשיחה שערכתי עם אחד מתלמידיו ר' שלום רואה הי"ו פייטן בבהכנ"ס הרמב"ם בעכו מספר:

ר' אשר היה פייטן גדול הוא זיהה ילדים ונערים שידעו לשיר ולימד אותם הוא שמע אותי באחת הפעמים והעניק לי במתנה את ספרו וחיזק אותי להמשיך במלאכת השירה והפיוט.

הוא היה בקי בכל מכמני השירה וכתב מילים בעברית לשירים רבים חלקם פופולארים מאוד

אך בערבית.

המילים שלו היו מדהימות הוא גילה בקיאות עצומה בתנ"ך כמשוררי ופייטני ספרד הראשונים מסורת שעברה והמשיכה בצפון אפריקה כפי שניתן להבחין מה"שיר ידידות" ספר שירת הבקשות של יהודי מרוקו.

אחד הפיוטים המיוחדים שלו הוא:

לַמּוֹלֶדֶת שׁוּבִי רָנִּי

צַהֲלִי בַּת יְפֵהפִיָּה

בְּתוֹכֵךְ אֶתֵן מִשְׁכָּנִי

בָּנוּי עַל הַר הַמּוֹרִיָּה

אוֹרִי נָאוָה כִּי בָא אוֹרֵךְ

וְשִׁכְחִי יְמֵי שִׁפְלוּתֵךְ

עוּרִי יָפָה שִׁירִי שִׁירֵךְ

כִּי תַמּוּ יְמֵי גָּלוּתֵךְ

וּבְנֵה אוּלַמָּךְ וּדְבִירָךְ

שָׁמָּה עַל אֶרֶץ צְבִיָּה

שׁוּבִי אֶל מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ

שׁוּבִי אַתְּ וַאֲנִי אָשׁוּבָה

וְאֶגְאַל אֶת שְׁבִיּוֹתַיִךְ

וְיִהְיוּ לְאַלְפֵי רְבָבָה

אֲרַחֵם עַל אַדְמוֹתַיִךְ

וּתְהִי לְגֶפֶן פֹּרִיָּה

רַעְיָה חֲבִיבָה עֲדִינָה

גִּילִי שִׂמְחִי שִׁיר דַּבֵּרִי

פִּרְחִי כְּצִיץ כַּשּׁוֹשַׁנָּה

וּדְגִי וּרְבִי עֲשִׂי פֶרִי

כִּי הַגְּאֻלָּה נְכוֹנָה

וְאֶשְׁלַח יִנּוֹן וְאֵלִיָּה

געגועים לארץ ישראל שהחזרה לארץ מבטאת בעצם התממשות הגאולה ע"פ דברי הנביאים.

בשנת 1946 הוציא אשר מזרחי לאור את ספרו "מעדני מלך", ובו ריכז חלק מפיוטיו. בהקדמה לספר כותב הרב הראשי לתוניסיה, ר' חיים בלעיש: "שפתותיו שושנים וחכו ממתקים. אליו כלם ידרושו מקצוי ארץ וים רחוקים לשיר שירותיו המזרחיות…"

אשר שמעון מזרחי, המלחין-משורר-זמר-חזן, הביא ליהודי טוניס את סגנון תפילת ירושלים. נוסף על המנגינות שחיבר לשיריו הוא כתב פזמונים ופיוטים ו"הלבישם" על מנגינות ערביות ידועות, בעיקר של מלחיניה הידועים והמפורסמים של מצרים. יהודי טוניס, שוחרי המוסיקה הערבית, "נתפסו" לשיריו אלה, המספרים את סיפור הארץ ואת הגעגועים לציון - שרו אותם בבתי הכנסת ברחבי טוניסיה; לימדו אותם בתלמודי התורה ורבים מתלמידים אלה הפכו למורים ולרבנים בעצמם.

בפברואר 1957, שנה לאחר שזכתה טוניסיה בעצמאות, ביקר הנשיא חביב בורגיבה בשכונה היהודית ובבית הספר אור-תורה. שארל חדד, נשיא הקהילה היהודית מספר בספרו, "צרפת-ישראל-תוניסיה, שלוש אהבות", ש"אשר מזרחי נענה לבקשתו וחיבר שיר בערבית במיוחד לביקור זה. נשיא תוניסיה חביב בורגיבה שביקר בשכונה היהודית נהנה מאוד ובמיוחד הופתע מהערבית העדינה והעשירה השגורה בפיו של אשר מזרחי" (עמ' 166).

לארץ הצליח לחזור רק בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים; הוא היה חולה מאוד אך הספיק לסייר קצת בירושלים, בין סמטאות העיר העתיקה, הכותל וימין משה. ממיטת חוליו שמע בשמחת תורה את ההקפות שנערכו לראשונה ליד שער יפו, למחרת הלך לעולמו.

באותה שנה, הודפסה מהדורה חדשה של ספר שיריו - "מעדני מלך". הספר הופץ בשבת "זכור", שבת שהוקדשה לאשר מזרחי במספר בתי כנסת בירושלים, בהשתתפות הרה"ג עובדיה יוסף, הרב דוד שלוש, הרב דוד גז והרב הראשי לירושלים הרב אליהו פרדס.

פיוטיו הרבים של אשר מזרחי מושרים כיום בכל הקהילות הספרדיות והמזרחיות בארץ ובעולם.